גיל ההתבגרות הנורא, אין הורה שלא מציין את זה, לא מדבר על זה ובעיקר לא זועק עד מתי?

בגיל ההתבגרות ידוע שבני נוער מסתגרים בתוך עצמם, פחות מדברים, נמצאים מול המסכים, אוהבים את הפרטיות בחדר שלהם, ופתאום יש חוקים אחרים ממה שהכרנו שאותם לא אנחנו, ההורים קובעים.

הדבר התחזק בשנתיים האחרונות כתוצאה מהקורונה, הבידוד החברתי, שעות על גבי שעות מול המסכים הן בזום ללימודים והן לצורך בניית קהילה חברתית חדשה.

כיום, שנתיים אחרי, אנחנו יודעים להעיד על הנזקים החברתיים שנגרמו מכך, הכרנו אזור נוחות חדש שנוצר מול המסכים.

האם מדובר למעשה בבריחה? השימוש במסכים הוא בריחה בשל חוסר כישורים חברתיים ליצירת דינמיקות חברתיות חדשות? פחד להתמודד עם קהל ולהיות חלק ממנו? חרדות רבות להשתלב בחברה שהייתה בטוחה ומוכרת עד לא מזמן? כמה השתנו בני הנוער בתקופה זו שחרדה מדחייה מלווה אותם בחזרה לשגרה?
וובכן, הרבה דברים השתנו, נושא דימוי הגוף שהיה חזק תמיד בקרב גיל ההתבגרות תפס תאוצה חזקה מאוד כאשר בני הנוער ישבו מול המסכים ולראשונה בחייהם באמת נאלצו להתבונן בעצמם מעד למסך בקלואז אפ ממשי ועוצמתי וכתוצאה מכך פתיחו אותם בני נוער הלקאה עצמית, הפרעות אכילה, לחץ חברתי להיראות כמו כולם, דימוי עצמי נמוך וכל זה מעיד משפיע על הביטחון העצמי שלהם.

הורים אל תדאגו יש מענה לכל כך, יש אפשרות אחרת ליצור מרחב בטוח, משחרר ומאפשר לאותם בני נוער. שתי תוכניות משמעותיות עם תכנים עיקריים המדברים בעיקר על הנושאים האלה: חיזוק ביטחון העצמי, חיזוק שריר אהבה עצמית, חיזוק דימוי גוף חיובי, פיתוח מוטיבציה להישגיות והצלחה, חיזוק אמונה עצמית ורצון לחלום בגדול, כלים יישומיים פרקטיים מעולם הפסיכותרפיה, שיטת המקור ומיינדפולנס. יעזרו להם לחזק את הפנימיות שלהם ובכך להיות חזקים גם כלפי החיצוניות.

התוכניות שכל התכנים שלהם מאושרים משרד החינוך, התקיימו בבית ספר ייסודיים, תיכונים, חטיבות ביניים, יחידות נוער, בתים חמים שזכו לאחוזי ההצלחה גבוהים.
השינוי ניכר לא רק כלפי המתבגרים אלה גם כלפי הדינמיקה המשפחתית, החברתית, לימודית, צה"ל ועוד.

גיל ההתבגרות לא חייב להיות נורא כל כך, לא לבני הנוער ולא לסביבה שלהם, אפשרי לעזור להם לחזק את השרירים הנכונים שלהם ובכל לאפשר להם ליצור את המציאות הנכונה עבורם לצידכם, ההורים.